תוקפנות בכלבים (מפורט)

תוקפנות בכלבים (מפורט)

לחצו להגדלה

בעליו של שוקו חששו להזמין אורחים הביתה. בכל פעם שנשמע צלצול בפעמון הדלת, שוקו התחיל לנבוח בקולי קולות. ברגע שהדלת נפתחה, הוא היה מתנפל על הנכנסים בנביחות רמות, ואף נשך מספר לא מבוטל של אנשים. במהלך הטיולים, שוקו התנפל על כל כלב שהיה בטווח הראייה שלו.
החיים עם כלב תוקפן אינם קלים. בעלים של כלב כזה חיים בחשש מתמיד מהנשיכה הבאה. גם כלב אשר נובח ונוהם בצורה מאיימת, אפילו אם הוא מעולם לא נשך אנשים, מקשה על חיי בעליו. תוקפנות יכולה להיות מופנית כלפי תינוקות, ילדים, אנשים מבוגרים, כלבים אחרים, בעלי חיים או אפילו כלפי חפצים דוממים.
חשוב לדעת שניתן לטפל בכלבים תוקפנים. הטיפול כולל אבחון של הגורם לתוקפנות, ולאחר מכן תהליך התנהגותי לפתרון הבעיה הספציפית של הכלב.


תוקפנות דומיננטית

תוקפנות זו נפוצה בעיקר בכלבים זכרים, ומבין הזכרים, בעיקר בכלבים לא מסורסים. ברוב המקרים, כלבים מתחילים להראות תוקפנות דומיננטית בין גיל חצי שנה לגיל שנתיים-שלוש, כשהם מגיעים לבגרות מלאה.

ברוב המקרים, תוקפנות כזו תתפתח בכלב דומיננטי אשר חי עם בעלים לא דומיננטיים, או בבתים בהם ההיררכיה אינה ברורה. כלבים כאלו יראו סימני תוקפנות כאשר הם מגיעים למצב של קונפליקט על משאבים כגון אוכל, צעצועים, מקומות מנוחה ועוד. ישנם מקרים בהם הכלב נושך את בעליו אם הם זזים במיטה, או אם מנסים להוריד אותו מהספה.
במצבים נדירים, כלבים מאד דומיננטיים עלולים לתקוף כל מה שנתפס בעיניהם כאיום על מעמדם - לעיתים מספיק שאדם זר יצור איתם קשר עין. כלבים כאלו לא יקבלו מרות מבעליהם.


תוקפנות הנובעת מפחד

התגובה של בעלי חיים אשר נמצאים במצב של פחד נקראת "הלחם או ברח" (fight or flight). ברוב המקרים, כלבים מפוחדים יעדיפו לברוח למקום מבטחים, אך הם עלולים לתקוף אם אפשרות זו נמנעת מהם. בניגוד לתוקפנות דומיננטית, תוקפנות פחד נפוצה יותר בנקבות.

תוקפנות בין זכרים

לזכרים לא מסורסים יש נטייה טבעית לתקוף זכרים לא מסורסים אחרים. תופעה זו נפוצה בגזעים מסוימים יותר מאשר בגזעים אחרים. התנהגות זו תלויה בנוכחות ההורמון הזכרי, טסטוסטרון, ולכן ניתן למנוע אותה בגיל צעיר או לצמצם אותה בגיל מבוגר יותר באמצעות סירוס. תוקפנות זו מחריפה כאשר יש בסביבה ריח של נקבה מיוחמת.

תוקפנות נלמדת

אנשים רבים מלמדים את כלביהם להיות תוקפנים, ולרוב הם אינם מודעים לכך. כאשר גור הכלבים נוהם ובעליו נרתעים הוא לומד שהתנהגות תוקפנית גורמת לבעליו לסגת, והוא עלול להתחיל לנהום באופן קבוע. כאשר הכלב מראה סימני תוקפנות ובעליו מלטפים אותו, מרימים אותו על הידיים או אפילו נותנים לו חטיף, הכלב לומד שהתנהגות תוקפנית הנה דבר רצוי. ישנם מקרים בהם אנשים מלמדים את הכלב לתקוף באופן מכוון, ואף לעשות זאת לפי פקודה. חשוב שאילוף כזה יבוצע על-ידי איש מקצוע בלבד, מכיוון שכאשר הכלב לא ברמת משמעת גבוהה והוא איננו בשליטה מוחלטת של הנוהג, התוצאות עלולות להיות קטלניות.

תוקפנות אמהית

לאחר ההמלטה, חלק מהכלבות שומרות על הגורים ולא מאפשרות לכלבים אחרים או לאנשים להתקרב אליהם. תוקפנות כזו נגרמת על-ידי שינויים הורמונליים, ומצטמצמת ונעלמת ככל שהגורים מתבגרים.

שמירה על הבעלים

כלבים רבים מנסים לשמור על בעליהם יתר על המידה. תופעה זו נפוצה בעיקר בכלבים אשר לא עברו אילוף. במקרים קשים, כלבים כאלו יתקפו כל דבר או אדם אשר מתקרב לבעליהם.

תוקפנות הנובעת מכאב

תוקפנות עלולה להתפתח בעקבות מצבים רפואיים שונים, כגון חוסר איזון הורמונלי או כאב. ישנן תרופות אשר עלולות להגביר תוקפנות בכלבים. כאשר כואב לכלב, הוא עלול לתקוף את הגורם המכאיב לו - למשל את הרגל שדרכה לו על הזנב. במקרים של פציעה, הכלב עלול לנשוך את מי שמנסה לסייע לו.
תוקפנות כזו נפוצה במיוחד כלפי ילדים. לעיתים קרובות ילדים מכאיבים לכלב (גם אם הם לא התכוונו לכך), ובנוסף הפציעות שנגרמות להם מנשיכה חמורות יותר מאשר אלו אשר נגרמות לאדם מבוגר.

תוקפנות משחק
גורים משחקים זה עם זה באמצעות נשיכות. זהו אחד מהאמצעים בהם הם לומדים על סביבתם, ולומדים את מקומם בהיררכיה. מכיוון שהעור של אנשים רגיש יותר לפציעות מאשר העור של כלבים, חשוב ללמד גורים צעירים לשלוט בפיהם כאשר הם משחקים עם אנשים.

תוקפנות ציד

תוקפנות זו מופנית בעיקר כלפי בעלי חיים וחפצים אשר בורחים מהכלב. זו הסיבה שכלבים רבים צדים, או מנסים לצוד חתולים. תוקפנות ציד שכזו יכולה להיות מופנית כלפי חתולים, כלבים אחרים (במיוחד כלבים קטנים יותר), אנשים, מכוניות, אופניים ועוד.

תוקפנות טריטוריאלית

כלבים רבים מנסים למנוע מאנשים או כלבים אחרים להכנס לטריטוריה שלהם. לרוב תוקפנות כזו מסתכמת בנביחות, אך אם אותו גורם אשר חודר לטריטוריה ימשיך להתקדם, הוא עלול גם להנשך. תוקפנות טריטוריאלית תבוא לידי ביטוי ללא קשר לנוכחות הבעלים, אך במקרים רבים הבעלים מעודדים אותה מבלי להיות מודעים לכך. תוקפנות כזו מושפעת גם מתזונת הכלב.

תוקפנות מסיבה עקיפה

במקרים בהם הכלב לא יכול לתקוף את מושא התוקפנות שלו, הוא עלול לנשוך אדם או בעל חיים קרוב.

שוקו נשך מתוך פחד, אך גם בנסיון לשמור על בעליו. במהלך האילוף הוא למד להתמודד עם פחדיו, ובעליו למדו כיצד להתנהג איתו כך שהוא לא ירגיש צורך לגונן עליהם. מאז תום האילוף, שוקו לא נשך.

חזרה
שתף בפייסבוק