תוקפנות בכלבים (קצר)

תוקפנות בכלבים (קצר)
כלב תוקפן ינהם, יחשוף שיניים ואף ינשך אנשים, כלבים או בעלי חיים אחרים. ישנם מקרים בהם התוקפנות מופנית לבעלי הכלב. בכל מקרה של כלב תוקפן מומלץ להתייעץ במאלף/ת אשר התמחה/תה בבעיות התנהגות שלכלבים.
לפי מחקרים שונים, אשר נערכו בארה"ב, ברוב מקרי הנשיכה של בני אדם, הכלב הנושך היה כלב זכר, ומבין הכלבים הזכרים, רובם לא היו מסורסים. כמו כן, נמצאו הבדלים בתדירות הנשיכות בין גזעים שונים.

ישנם גורמים שונים לתוקפנות בכלבים:
1. "תוקפנות משחק": נפוצה בעיקר בגורים. צורת המשחק של כלבים דומה מאד לצורת הלחימה שלהם. באמצעות המשחק, גורים לומדים על הסובב אותם, ויוצרים היררכיה עם שאר חברי הלהקה. כאשר גור כלבים מגיע לביתו החדש, הוא מנסה לתקשר עם בני האדם באותה צורה שהוא למד לתקשר עם אחיו ואמו. כאשר משחק כזה מופנה כלפי בני אדם, הוא עשוי לפצוע. במקרים רבים, גור כלבים אשר לא לומד צורת התנהגות אחרת עם בני אדם ימשיך לנשוך גם כבוגר. יש ללמד את גור הכלבים צורה חלופית לתקשר עם אנשים, באמצעות אילוף.

2. תוקפנות טריטוריאלית: כלבים רבים משמשים למטרות שמירה. דבר זה מתאפשר עקב יצר השמירה על הטריטוריה הקיים בכלב. ישנם כלבים בהם יצר זה חזק במיוחד, ועשוי לגרום לתוקפנות. כלבים כאלו יראו תוקפנות בעיקר כלפי זרים. תוקפנות כזו עשוייה להיות מופנית כלפי אנשים, כלבים או בעלי חיים אחרים. ישנם גזעים בהם תוקפנות כזו נפוצה יותר מאשר בגזעים אחרים.

3. תוקפנות בין כלבים: תוקפנות זו נפוצה בעיקר בין כלבים זכרים לא מסורסים, למרות שהיא מופיעה גם בין נקבות ובין זכרים מסורסים. לרוב היא נובעת מתחרות על טריטוריה, או על נקבות מיוחמות. בדרך כלל ניתן למצוא תוקפנות כזו בכלבים דומיננטיים, או בכלבים אשר כלבים אחרים "פלשו" להם לטריטוריה (באופן זמני או קבוע). במקרים רבים, תוקפנות כזו תצטמצם, אך לא תפתר לגמרי, באמצעות סרוס. כלבים אשר נלחמים ביניהם עשויים להפצע באופן קשה ואף למות, ולכן מומלץ מאד לפתור את הבעייה, וכן למנוע מכלב אשר הנו תוקפן לכלבים אחרים לשוטט ללא השגחה!

4. תוקפנות דומיננטית: כלב דומיננטי מרגיש שהוא מנהיג הלהקה. כלב כזה ינסה להגן על מעמדו, ועשוי לתקוף בכל פעם שנראה לו שמישהו מנסה לתפוס את מקומו. במקרים רבים, תוקפנות כזו מופנית כלפי בעלי הכלב. דומיננטיות נפוצה ביותר בכלבים זכרים, ומביניהם קיימת בעיקר בזכרים לא מסורסים. כמו כן, ישנם גזעים בהם הנטייה לדומיננטיות חזקה יותר. מי הבוס בביתכם?

5. שמירה על ציד: כאשר להקת זאבים צדה טרף גדול, כל פרט מנסה לקחת נתח בשר ולאכול אותו. לעיתים ישנם מקרים בהם פרטים מנסים לקחת בשר מאחרים, ולכן ניתן לראות זאבים אשר שומרים על המנה שלהם. דבר זה נשמר גם בכלב, ובמקרים רבים כלבים ינהמו ואף יתקפו אדם או בעל חיים אשר מתקרב לצלחת האוכל שלהם. במקרים רבים, תוקפנות כזו מופנית כלפי בעלי הכלב. גם סוג זה של תוקפנות נפוץ יותר בגזעים מסויימים של כלבים. כלבים דומיננטייים ישמרו על ה"ציד" שלהם יותר מאשר כלבים כנועים.

6. תוקפנות מתוך פחד: כלב מפוחד עשוי להכנס למצב אשר נקרא Fight or Flight במצב זה, הכלב יבחר באפשרות של בריחה במידה והדבר מתאפשר, ואם לא - הוא ילחם כדי להגן על חייו. חשוב לחשוף גור כלבים לאנשים ובעלי חיים רבים ככל הניתן כדי למנוע ממנו לגדול ככלב פחדן. כלב פחדן ייכנס בקלות למצב ה - Fight or Flight,  וכאשר הוא מפוחד מספיק, במידה ולא יוכל לברוח הוא יתקוף. תוקפנות כזו מופנית בעיקר כלפי זרים.

7. תוקפנות ציד: הכלב הנו חיה טורפת. זאבים בטבע צדים את מזונם. לשם כך, עליהם לזהות טרף אפשרי, לרדוף אחריו, לתפוס אותו ולהרגו. יצר הציד נשמר בגזעי כלבים רבים, והם נוהגים לרדוף אחרי בעלי חיים שונים, במיוחד כאשר אלו בורחים מפניהם. תוקפנות זו מופנית בעיקר כלפי בעלי חיים אחרים (לא כלבים), אך היא עשוייה להיות מופנית גם כלפי ילדים קטנים ותינוקות.

חשוב להדגיש שאין לנסות לטפל בבעיות תוקפנות לבד, ויש להוועץ במאלף/ת כלבים מנוסה. ישנם סוגי תוקפנות בהם הכלב תוקף את בעליו, ולכן רצוי לטפל בסימני התוקפנות מוקדם ככל האפשר. במידה והכלב החדש שלכם נוהם עליכם - אנא התייעצו בדחיפות עם מאלף/ת.

חזרה
שתף בפייסבוק