ההשפעות ההתנהגותיות של סירוס ועיקור

ההשפעות ההתנהגותיות של סירוס ועיקור
אנשים רבים מתלבטים האם לסרס את כלבם או לעקר את כלבתם. מאמר זה מביא את ההשפעות של ניתוחים אלו על התנהגות הכלב או הכלבה. בנוסף להשפעות אלו, ישנן השלכות בריאותיות לניתוחים אלו. מידע נוסף על ההשפעות הבריאותיות ניתן לקבל מהוטרינר המטפל. כמו כן, סירוס ועיקור ימנעו ריבוי מוגזם של כלבים - כל העמותות מלאות בכלבים ובגורים אשר מחפשים בתים.

בד"כ, כלבים מסורסים וכלבות מעוקרות חיים למשך זמן רב יותר.

סירוס
היעילות של הסירוס הנה הגבוהה ביותר כאשר הניתוח מתבצע לפני ההתבגרות המינית של הכלב, כלומר בסביבות גיל 6 חודשים. ככל שהכלב בוגר יותר כאשר הוא עובר סירוס, כך ההשפעה ההתנהגותית נמוכה יותר. ההשפעות ההתנהגותיות שלו הן:

אוננות: כשליש מהכלבים מפסיקים לאונן או מאוננים משמעותית פחות באופן מאד מהיר אחרי הסירוס. שליש נוסף מפסיק לאונן או מאונן משמעותית פחות באופן איטי יותר, ובשליש הנותר אין שינוי.

נסיונות הזדווגות: אחרי תקופה של כמה חודשים, כלבים עם וללא נסיון קודם ימשיכו לנסות ולהזדווג עם נקבות מיוחמות. למרות זאת, תוך מספר שבועות מהניתוח, תדירות נסיונות ההזדווגות מצטמצמים לחצי.

שיטוט: סירוס מצמצם משמעותית את מנהג השוטטות של זכרים בוגרים. ההצטמצמות מהירה מאד בקרוב למחצית מהכלבים, ואיטית יותר ברוב הכלבים שנותרו.

סימון טריטוריה (כולל סימון בתוך הבית): כשליש מהכלבים מצמצמים משמעותית את סימון הטריטוריה תוך זמן קצר מהסירוס. עוד אחוז מסויים מצמצם את סימון הטריטוריה באופן איטי יותר.

תוקפנות לכלבים זכרים: כ-2/3 מהכלבים שעוברים סירוס מצמצמים את התוקפנות שלהם כלבים כלבים זכרים אחרים. כמחצית מהם מפסיקים להיות תוקפנים זמן קצר לאחר הסירוס, והשאר לאורך זמן ממושך יותר. כמו כן, תוקפנות של כלבים זכרים אחרים כלפי הכלב המסורס יורדת משמעותית.

תוקפנות דומיננטית המופנית כלפי הבעלים: בכלבים צעירים, סירוס עוזר משמעותית בטיפול בבעייה זו.

רוב הכלבים שנושכים בני אדם הם זכרים לא מסורסים.

בכלבים אשר סורסו בגיל מוקדם (לפני תחילת ההתפתחות המינית), הסיכוי להתפתחות בעיות התנהגות קטן בשליש מאשר כלבים אשר סורסו בגיל מבוגר יותר. כמו כן, הם לא נוטים להשמנה. סירוס לא משפיע על יכולת הכלב לשמור על הבית. ניתוח זה לא פותר בעיות של תוקפנות מתוך פחד, התנהגות ציד או שמירה על הטריטוריה. הסירוס לא משפיע על אופי הכלב!

עיקור
הסיבה העיקרית שאנשים נוהגים לעקר את כלבותיהם היא מניעת ייחום והמלטת גורים לא רצויים. ההשפעות ההתנהגותיות של עיקור פחותות מאלו של סירוס, וכוללות:

במקרים נדירים ישנה עלייה בתוקפנות ובדומיננטיות של נקבות מעוקרות כלפי הבעלים שלהן.

הכלבות לא מתייחמות פעמיים בשנה, ולכן לא מתחילות לסמן טריטוריה ולנסות לברוח מהבית בחיפוש אחר זכרים.

אין תופעות של הריון מדומה בכלבות מעוקרות. תופעות אלו עלולות לכלול תוקפנות ושמירה על צעצועים.

בדומה לסירוס, גם העיקור לא משפיע על יכולת הכלבה לשמור, ולא משנה את אופי הכלבה.

כלבות אשר עוקרו במהלך או לאחר ההתבגרות המינית עלולות לפתח נטייה להשמנה.

חזרה
שתף בפייסבוק