בעיות צרכים נפוצות בחתולים

אחת הסיבות שאנשים רבים בוחרים לגדל חתולים היא הרגלי הנקיון שלהם. חתולים מתלקקים ומנקים את עצמם, וכן הם דואגים לעשות צרכים בארגז חול. לכן, כאשר החתול לא עושה צרכים בארגז החול, הדבר מתסכל מאד. להלן כמה מהסיבות הנפוצות לעשיית צרכים מחוץ לארגז בחתולים:

דלקות בדרכי השתן: דלקות בדרכי השתן גורמות לחתול לתחושת כאב חזקה בזמן מתן השתן. חתולים רבים מקשרים בין תחושת הכאב לבין ארגז החול, ומתחילים לחפש מקום חלופי, שבו הם לא ירגישו בכאב זה. לכן בכל פעם שחתול שהיה רגיל לעשות צרכים בארגז החול בלבד מתחיל "לפספס" יש לקחת אותו לבדיקה וטרינרית מקיפה, הכוללת גם בדיקות דם ושתן.
בעיות רפואיות נוספות: לחתולים קשישים קשה לעיתים לקפוץ לארגז החול אם הוא ממוקם במקום גבוה אם אם הדפנות שלו גבוהות. כמו כן, אם הארגז נמצא בקצה הרחוק של הבית, לעיתים הם יחליטו שההליכה ארוכה מדי עבורם, ויחפשו מקום קרוב יותר לעשיית הצרכים. במקרים כאלו, כדאי להתחשב בהם, להניח את הארגז על הרצפה, ולשים מספר ארגזים באזורים שונים של הבית. ישנן בעיות רפואיות נוספות אשר עשויות לגרום להשתנה מרובה או שלשול, ובמקרים כאלו החתול לא תמיד יספיק להגיע לארגז החול. ברוב המקרים הללו, כאשר הבעייה הרפואית מטופלת, בעיית הצרכים נפתרת גם היא.
נקיון ארגז החול: כפי שאנחנו נמנעים משימוש בשרותים מלוכלכים, כך גם חתולים לא אוהבים להשתמש בארגז חול מלוכלך. יש להקפיד על נקיון הארגז באופן יומיומי. במקרה שהחתול קפדן במיוחד, יש לנקות את הארגז מספר פעמים ביום. כמו כן, חשוב לנקות את הארגז באופן יסודי כל תקופה מסויימת, בהתאם לסוג החול.
כמות ארגזי החול בבית: בבית בו יש יותר מחתול אחד, מומלץ להחזיק מספר ארגזי חול. באופן כללי, המספר המומלץ הוא ארגז אחד יותר ממספר החתולים. דבר זה ימנע מקרים בהם חתול אחד ישמור על הארגז ולא יאפשר לאחרים להשתמש בו. גם כאשר יש רק חתול אחד, אך הוא מקפיד במיוחד על נקיון הארגז, מומלץ להחזיק מספר ארגזי חול, ולנקותם בתדירות גבוהה.
עומק החול בארגז: מומלץ שעומק החול בארגז יהיה כ-5 ס"מ לפחות. ישנם חתולים אשר מעדיפים חול עמוק או רדוד יותר, ויש להתחשב בהעדפותיהם.
סוג החול: כאשר חתול מתרגל להשתמש בסוג מסויים של חול, החלפת סוג החול עשוייה לגרום לו להפסיק להשתמש בארגז. ישנם חתולים אשר רגילים לטקסטורה מסויימת, או לריח ספציפי. חול מבושם עשוי להיות נעים יותר עבורינו, אך העדפות החתול חשובות יותר במקרה זה.
מיקום ארגזי החול: כפי שאנחנו לא נוהגים לאכול בשרותים, כך גם חתולים לא אוהבים לעשות צרכים כאשר הארגז ממוקם בסמוך לכלי המים והאוכל שלהם. כיוון שהם אינם יכולים להעביר את ה"מטבח", הם מחליטים להעביר את השרותים, ומתחילים לעשות צרכים במקומות אחרים. מומלץ למקם את ארגז החול בחדר אחר. רצוי לא לשים את הארגז ליד דברים אשר עשויים להפחיד את החתול, למשל מכונת כביסה, שואב אבק, מדיח כלים או מייבש כביסה (גם אם מכשירים אלו אינם פועלים במשך רוב היום).
מידות ארגז החול: גודל הארגז צריך להיות מותאם לגודל החתול. חתול גדול יתקשה לעשות צרכים בארגז קטן, ולכן צריך שאורך הארגז יהיה גדול מאורך החתול. כמו כן, לגור חתולים יהיה קשה לטפס לארגז עם דפנות גבוהות.
סוג ארגז החול: אנשים רבים מעדיפים ארגזים סגורים (דמויי איגלו), מכיוון שריח הצרכים מתפזר פחות. בדיוק מסיבה זו, ישנם חתולים אשר לא משתמשים בארגז - הריח בתוכו חזק מאד, ומפריע להם. עבור חתולים כאלו מומלץ להשתמש בארגז פתוח, או להסיר את המכסה. ישנם חתולים אשר חוששים מהדלת של הארגז הסגור, ובמקרים כאלו כדאי להסיר את הדלת. לעיתים, אחרי דלקת שתן, החתול זוכר את הכאב שהוא חווה, ומקשר אותו לארגז החול. במקרה כזה, כדאי להביא ארגז השונה ככל האפשר מהארגז הקודם בגודל, צבע וצורה, וכן לנסות להשתמש בחול מסוג אחר.
סימון טריטוריה באמצעות שתן: חתולים מסמנים טריטוריה באמצעות ריסוס שתן. סימון כזה יהיה על גבי משטחים אנכיים, בניגוד לשלולית שנשארת על משטחים אופקיים במתן שתן בצורה הרגילה. סימון שכזה הוא בעל ריח חזק יותר משתן רגיל. גם זכרים וגם נקבות, וגם חתולים מסורסים וחתולות מעוקרות מסוגלים לרסס שתן באופן זה. חתולים מסמנים טריטוריה בתוך הבית כאשר הם בסטרס, ולכן יש למצוא את הגורם ללחץ כדי לפתור את הבעייה. בנוסף, זכרים לא מסורסים משתמשים בסימון שכזה כדי לסמן לזכרים אחרים שטריטוריה זו תפוסה, במיוחד בעונת הייחום של נקבות. סירוס בגיל צעיר ימנע ברוב המקרים התפתחות של התנהגות זו. בגיל מבוגר יותר, כאשר ההתנהגות מושרשת, יש צורך בטיפול התנהגותי (בנוסף לסירוס) כדי לשנות הרגל זה.
סימון טריטוריה באמצעות צואה: סימון כזה נדיר יותר מאשר סימון באמצעות שתן. חתולים משאירים צואה לא מכוסה בגבולות הטריטוריה שלהם, כסימן לחתולים אחרים ששטח זה תפוס. ניתן לזהות סימון שכזה כאשר החתול לא מנסה כלל לחפור לפני ואחרי עשיית הצרכים. גם סימון זה מתבצע כאשר החתול בלחץ, ואינו מרגיש בטוח בטריטוריה שלו. בכדי לפתור בעייה זו דרוש ברוב המקרים טיפול התנהגותי.
גור אשר עדיין לא למד להשתמש בארגז החול: כאשר גורי חתולים נשארים עם אמם עד גיל 3 חודשים (הגיל המומלץ להפרדת גורים מאמם ומאחיהם), הם מתחילים להשתמש בארגז החול בסביבות גיל 4 שבועות. הם מחקים את תנועות החפירה בחול אותן מבצעת האם, ובהמשך מתחילים להשתמש בארגז החול. כאשר גורים מופרדים מאמם מוקדם מדי, הם לא מספיקים ללמוד את רזי השימוש בארגז. במקרים כאלו עלינו ללמד אותם דבר זה. קודם כל, יש לחפור בחול באמצעות האצבעות כאשר הגור צופה. ברוב המקרים, זה מספיק כדי לגרום לגור להתחיל להשתמש בארגז, ותוך זמן קצר הוא יתחיל להשתמש בו באופן בלעדי.
חרדת נטישה: כאשר חתול עושה את צרכיו במקומות שבהם יש ריח חזק של הבעלים (כדוגמת כביסה מלוכלכת, מיטות, ספות או נעליים), ייתכן שהחתול סובל מחרדת נטישה. במקרה זה, לרוב יש צורך בייעוץ התנהגותי כדי לפתור את הבעייה.
ריח שתן וריחות דומים: כאשר חתול מריח שתן, הסיכוי שהוא יעשה את צרכיו באותו המקום גדולים יותר. ישנם חומרי ניקוי שונים המכילים אקונומיקה, ושימוש בהם עשוי לגרום לחתול להתחיל לעשות צרכים במקום שבו מנקים באמצעות חומרים אלו כיוון שהריח שנשאר לאחר ניקוי בהם דומה לריח שתן. בכל מקרה שיש ריח שתן או ריח דומה, יש לנקות היטב עם חומרי ניקוי (שאינם מכילים אקונומיקה), ולאחר מכן להשתמש במסיר ריחות אורגניים (ניתן לרכוש בחנויות ציוד לחיות מחמד).

בכל מקרה שבו החתול לא עושה צרכים בארגז, אין לכעוס או להעניש אותו. עונשים וצעקות רק מלחיצים את החתול, ועשויים להחריף את הבעייה. יש לקחת את החתול לבדיקה וטרינרית מקיפה, ובמקרה הצורך לקבל ייעוץ התנהגותי.